פסק-דין בתיק ע"ר 39066-07-11

1.         לפניי ערעור על החלטתו של כב' הרשם שמעון רומי מיום 20.06.11 בתא"מ 17484-01-11, לפיה נדחתה עתירת המערערת כאן לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה שניתן כנגדה (להלן: "החלטת הדחייה").

הרקע לערעור

2.         ואלו גלגוליו של התיק, עד אשר הונח לפתחי:

א.         ביום 10.01.11 הוגשה על ידי המשיבים כאן תביעה בסדר דין מהיר בבית משפט זה על סך 23,680 ש"ח. בכתב התביעה נטען כי המשיבים הזמינו מן המערערת חבילת נופש לעיר פראג, תמורתה שילמו סך 519 $ (דולר, ארה"ב) כל אחד. אולם לטענתם לא שוכנו במלון "קראון פלאזה פראג 1" אותו הזמינו - הממוקם במרכז העיר, אלא במלון אחר "קראון פלאזה פראג 6" - המרוחק כשעה מן המלון אותו הזמינו, ובכך נגרמו להם נזקים שונים.

ב.         ביום 27.02.11 משלא הוגש כתב הגנה מטעם המערערת, עתרו המשיבים כי יינתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד המערערת, הבקשה התקבלה וניתן פסק דין ע"י כב' הרשם שמעון רומי (המקבל את התביעה על סך 23,680 ש"ח, ובנוסף נקבע כי המערערת תשלם למשיבים סך 3,907 ש"ח  עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן: פסק הדין).

ג.          ביום 14.04.11 הגישה המערערת בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה (להלן: "בקשת הביטול"), ולאחר שהתבקשה ונתקבלה תגובת המשיבים ותשובת המערערת, ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה. כב' הרשם קבע בהחלטתו, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור וללא שהוגשה בצידה בקשה להארכת מועד, ועל כן, ומאחר שטענות ההגנה נוגעות אך לגובה החוב ולא לעצם קיומו, דחה, כאמור, כב' הרשם את בקשת הביטול.

ד.         במקביל, ביום 14.04.11 הוגשה בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל בתיק. ביום 16.04.11 ניתנה החלטת כב' הרשם, ולפיה יעוכבו ההליכים בתיק, בכפוף להפקדת סך 30,000 ש"ח, אולם המערערת בחרה שלא להפקיד את הסכום האמור בהחלטה.

ה.         ביום 21.07.11 הגישה המערערת ערעור על ההחלטה הדוחה בקשתה לביטול פסק דין לבית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 39066-07-11. בית המשפט קבע בהחלטתו במעמד הדיון ביום 31.01.12 כי החלטת כבוד הרשם הדוחה את הבקשה לביטול פסק דין נחשבת ל-"החלטה אחרת", וכי הערעור עליה הינו ערעור בזכות לבית המשפט השלום. על כן קבע בית המשפט המחוזי כי בהיעדר סמכות עניינית- יועבר הערעור לבית משפט זה.

ו.          לאור החלטתו של בית המשפט המחוזי, ביום 14.02.12 עתרה המבקשת בפני בית המשפט המחוזי בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור - בדיעבד. ביום 15.02.12 קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי הבקשה הוגשה בטעות, וכי על המערערת להגיש את הבקשה לבית משפט השלום בחדרה. המערערת הגישה בקשה נוספת למתן החלטה בבקשה להארכת מועד בדיעבד, ובית המשפט המחוזי תמה על הגשת הבקשה אולם קבע שוב בהחלטתו מיום 11.10.12 כי על המערערת להגיש בקשה זו בפני בית המשפט המוסמך לדון בערעור.

ז.          במקביל ביום 22.02.12 עתרה המערערת בפני כב' הרשם להארכת מועד להגשת הערעור. לאחר שנתקבלו תשובה ותגובה קבע כב' הרשם בהחלטתו מיום 30.10.12 כי הינו נעתר לבקשה ומאריך את המועד להגשת הערעור, בכפוף לתשלום סך 5,000 ש"ח לידי המשיבים. הסכום שולם לידי המשיבים, על פי הודעת המערערת מיום 25.11.12 ועל כן קבע כב' הרשם, כי למערערת נתונה הארכת המועד המבוקשת.

3.         ביום 20.01.13 שטחו הצדדים טענותיהם בפניי.

טענות הצדדים בערעור

4.         המערערת טענה בכתב הערעור לנסיבות מחדליה. לטענתה, כתב ההגנה הוגש באיחור בשל טעות משרדית; הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור - בשל משא ומתן שנוהל בין הצדדים, כאשר לטענת המערערת הוא נוהל בחוסר תום לב על ידי המשיבים, כאשר לקראת תום המועד להגשת בקשת הביטול ניתקו הם קשר עם המערערת, לטענתה - בכוונת מכוון.

5.         בנוסף, טענה המערערת אודות שגיאותיו של כב' הרשם בהחלטת הביטול. ראשית, לטענת המערערת, טעה כב' הרשם בקבעו כי המערערת לא התייחסה לסיכויי הגנתה אלא רק לסיבות מחדליה. המערערת טוענת כי בקשת הביטול כוללת טענות הנוגעות לסיכויי ההגנה, אולם כב' הרשם לא התייחס לטענות אלו, וזאת על אף ששאלת סיכויי ההצלחה היא השאלה החשובה יותר, לעומת שאלת סיבת המחדל. שנית, לטעת המערערת שגה כב' הרשם כאשר סמך החלטתו על העובדה שהמערערת לא חולקת על עצם החוב אלא על שיעורו, בעוד שלא קיימת כל אבחנה שבדין בין מחלוקת על עצם החוב לבין מחלוקת על שיעור החוב - לעניין השיקולים לביטול פסק דין בהיעדר הגנה. לטענת המערערת האבחנה קיימת בין מצב בו תצמח למבקש תועלת מביטול פסק דין, לבין מצב בו הביטול לא יועיל למבקש כלל, כאשר בענייננו קבלת עמדת המערערת תצמיח לה תועלת, אף שאינה כופרת בקיומו של החוב. עוד מוסיפה המערערת כי סיבה נוספת בגינה צריך היה כב' הרשם לקבל את בקשת הביטול הינה חוסר תום ליבם של המשיבים - אשר ניהלו מו"מ בחוסר תום לב עובר להגשת בקשת הביטול, אולם לא ציינו עובדת קיומו של מו"מ זה בתגובתם לבקשת הביטול. כן מציינים המערערים את זכות הגישה לערכאות כשיקול נוסף בגינו ראוי היה לקבל את בקשת הביטול, ואת דחייתה של הפרוצדורה על פני המהות. 

5.         בעיקרי הטיעון שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי מציינים הם כי לאחר חלוף המועד להגשת בקשת הביטול, פתחו הם תיק הוצאה לפועל שמספרו 12-04120-11-8 במטרה לבצע את פסק הדין. עוד מציינים המשיבים כי בהמשך (בחודש 06/2011), שילמה המערערת את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל, וכי התיק נסגר זה מכבר. המשיבים טוענים כי בקשת הביטול הוגשה ביום 14.04.11 בעוד פסק הדין הגיע לידי המבקשת ביום 01.03.11, אולם על אף חלוף המועד להגשתה, לא הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת הביטול, וודאי לא הצביעה על טעם מיוחד בגינו יש להיעתר לבקשה להארכת מועד. המשיבים טוענים עוד כי התעלמותה של המערערת "במזיד ובמתכוון" מן המועדים הקבועים בחוק, ואי ציון המועדים בהם הובאו לידיעתה כתב התביעה ופסק הדין, מהווה זלזול בהליך המשפטי, המביא לדחיית בקשת הביטול. המשיבים מוסיפים, כי גם את נעשו טעויות ומחדלים בתום לב, הרי אין להקל ראש עם מי שאינו עומד במועדים סטטוטוריים. אף באשר לסיכויי הגנת המערערת - טוענים המשיבים כי מדובר בסיכויים אפסיים, שכן המערערת מודה למעשה בעילת התביעה של המשיבים, וכל טענותיה אינן נתמכות אף בראשית ראייה. כך לדוגמא מפנים המשיבים לטענת המערערת בדבר מרחקו של המלון בו שוכנו המשיבים בפועל ממרכז העיר - טענות שנטענו בעלמא ללא ביסוס.  המשיבים טוענים כי אין זה נכון לבטל את פסק הדין עתה, לאחר שניתן פסק דין, נפתח תיק ההוצאה לפועל והמערערת שילמה את החוב הפסוק. לטענתם, בהתנהלותה של המערערת ויתרה היא למעשה על זכותה להחזיר את הגלגל אחורנית, ובקשתה לבטל את פסק הדין עתה נגועה בחוסר תום לב קיצוני.

דיון והכרעה

6.         ראשית, ראיתי לסלק מדרכי את  טענת המערערת, ולפיה לא התייחס כב' הרשם לטענות שהעלתה היא בדבר סיכויי הגנתה.  כב' הרשם קובע בהחלטת הדחייה בהאי לישנא:

"התעלמות כפולה מהקפדה על מועדי התקנות, כבענייננו, אינה עניין של מה בכך. לא מצאתי בבקשת המבקשת טענות הגנה אשר מצדיקות את ביטולו של פסק הדין בנסיבות המתוארות לעיל. כל שנמצא הוא, כי יש למבקשת השגה על שיעורו של הסכום הנפסק ולאון דוקא על עצם חיובה. השגה זו ניתן וצריך היה להביא בתוך 45 ימים שנקצבו להגשת כתב הגנה".

7.         הנה כי כן, כב' הרשם בחן את טענות ההגנה שהעלתה המערערת, אולם קבע כי בהינתן המחדלים בהתנהלות המערערת, הרי טענות ההגנה שהועלו אינן מצדיקות ביטולו של פסק הדין ופתיחת שערי בית המשפט בפני המערערת. קו מחשבה זה, לפיו מתקיימת מעין "מקבילת כוחות" בין שאלת סיכויי ההצלחה לשאת סיבת המחדל, מקובלת היא בפסיקת בתי המשפט, ראו דבריו של בית המשפט (מפי השופט ד' לוין) ב עא 3645/92  שאול קלנר נ' סשה לופוביץ פ''ד מז(4) 133: